(א) [סעיף א׳] בודקין ליל י״ג וכו׳ שהרי בליל שבת אינם יכולין לטלטל הנר כדי לבדוק. ב״י. לבוש. וביום י״ג א״א לבדוק משום דאסיר לבדוק ביום לכתחלה כמ״ש לעיל סי׳ תל״ג או׳ ג׳ יעו״ש.
(ב) שם. בודקין ליל י״ג וכו׳ ומברכין על ביעור חמץ ומבטלין כל חמץ שנשאר ברשותו שלא מצאו בבדיקה זו ונזהרין בחמץ הנמצא בבדיקה ובחמץ שמשיירין לאכילה להניחו במקום מוצנע שלא יגררו ממנו קטנים או שרצים כמ״ש בסי׳ תל״ד יעו״ש. חמ״מ או׳ א׳ ר״ז או׳ א׳ ח״א כלל קכ״ט או׳ ט׳ קיצור ש״ע סי׳ קט״ו או׳ א׳.
(ג) שם, ומשיירין מזון וכו׳ וצריך ליזהר להניחו במקום מוצנע כמ״ש לעיל סי׳ תל״ד סעי׳ א׳ ועיין בדברינו לשם או׳ ג׳.
(ד) שם. ומשיירין מזון וכו׳ ואין לומר יבער הכל מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה דכיון דאין סיפוק בידי כל אדם לעשות מצה עשירה לכל הג׳ סעודות לא אטרחו רבנן. ב״י.
(ה) שם. ומשיירין מזון וכו׳ ואם שכח להפריש חלה בע״ש מלחם חמץ שאפה לשבת זה אסור לאכול ממנו ואין לו תקנה. מ״א סי׳ תק״ו סק״ח. ח״י סי׳ תנ״ז או׳ ט׳ א״ר בסי׳ זה או׳ א׳ מק״ח או׳ א׳ חמ״מ או׳ ב׳ ר״ז או׳ י״ב. ח״א כלל קכ״ט או׳ י״א. אמנם הרב נתיב חיים שם בסי׳ תק״ו השיג על דברי מ״א הנז׳ וכתב דכדאי אלו הפו׳ ר״ח והרא״ש ובעל התרומות והראב״ד ור״ן וראב״ץ שפסקו לקולא להפריש חלה וליתן לכהן קטן אי לגדול שטבל לקריו ואף לכהן טמא דיוכל לבטלה ברוב ויכול לאכול כדק״ל ביו״ד סי׳ שכ״ג ואי ליכא כהן אוכל והולך וישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מוצאי יו״ט כמו שאר חמץ שנשאר שאין לו עכו״ם בסי׳ תמ״ד סעי׳ ה׳ יעו״ש. וכ״כ בשאלת יעבץ סי׳ קל״ג ובשו״ת פנים מאירות ח״ב סי׳ צ״ו והב״ד שע״ת בסי׳ זה או׳ א׳ וכ״כ בס׳ בגדי ישע סי׳ תק״ו ובחי׳ רע״א. וע״כ נראה היכא דא״א למצוא פת אחר דיש לסמוך על המקילין כדי שלא תבטל סעודות שבת. ועיין לקמן ססי׳ תנ״ז בהגה ובדברינו לשם או׳ ט״ז.
(ו) שם. מזון ב׳ סעודות לצורך ליל שבת ובשחרית יום שבת עד שליש היום. חמ״מ או׳ ב׳ ועיין לעיל סי׳ תמ״ג או׳ כ׳ ואו׳ כ״א.
(ז) שם. לצורך השבת. ובשבת זו אל יאריכו בשבחות שמא יבא עת איסור חמץ. ס״ח סי׳ שי״ד. א״ר או׳ א׳ וטוב שלא להאריך בשבת זה בתפלת שחרית ומוסף ופשיטא שלא לזמר רק יקצר כפי האפשרי שלא יכשל ח״ו באיסור אכילת חמץ אחר זמן איסורו. חמ״מ או׳ ג׳ ועיין לעיל סי׳ תכ״ט או׳ מ״ב.
(ח) שם. זמנה אחר המנחה. ומ״מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים (והיינו יברך ברה״מ מש״ז או׳ ב׳) דהא י״א דיוצא בזה. שה״ג ומרדכי פ״ק דשבת וב״ח וכלבו. מ״א ס״ק א׳ ומיהו עיין לעיל בש״ע סי׳ רצ״א סעי׳ ב׳ דפסק דאפי׳ בדיעבד לא יצא אם עשאה קודם זמן מנחה יעו״ש ובדברינו לשם או׳ י״ב.
(ט) שם. לא במצה. דהא אסור לאכול מצה בע״פ כדלקמן סי׳ תע״א. ועיין בדברינו לשם או׳ כ״ד אי שרי לטלטל המצה בע״פ שחל בשבת יעו״ש.
(י) שם. אלא במצה עשירה. דהיינו מצה שנלושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות שכל אלו אינם נקראין לחם עוני ואין אדם יוצא בהם י״ח אכילת מצה בפסח ולפיכך מותר לאכלו בע״פ אבל כל מצה שאדם יוצא בה י״ח בפסח אסור לאכלה בע״פ כמ״ש בסי׳ תע״א. ר״ז או׳ ב׳ ועיין לקמן רסי׳ תס״ב.
(יא) שם. אלא במצה עשירה. ומברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה א׳ מעין ג׳ כבשאר ימות השנה. מאמ״ר או׳ ב׳ וכתב וכן המנהג פשוט ודלא כהברכ״י שמסיק שיטול ידיו ויברך ויאכל כביצה ויותר מעט ממצה עשירה ויברך בה״מ יעו״ש. ועיין לעיל סי׳ קס״ח או׳ מ״ח. מיהו אם אכל שיעור סעודה צריך לברך המוציא וברה״מ כמ״ש שם בסי׳ קס״ח סעי׳ ו׳ ובדברינו לשם או׳ מ״ה אבל בע״פ יש לחוש לאכול שיעור סעודה שמא לא יאכל בלילה מצה לתיאבון אלא לא יאכל רק שיעור שיש בו ברכה א׳ מעין ג׳ כמ״ש לקמן או׳ טו״ב, ועיין לעיל סי׳ רצ״א סי׳ רצ״א סעי׳ ה׳ ומ״מ הגם שעושה הסעודה במצה עשירה או במיני תרגימא או בפירות יש לעשות הסדר שכתבנו שם או׳ ל״ד דהיינו לכסות זכר למן וללמוד הזוה״ק ולומר כל מה שכתבנו שם יעו״ש.
(יב) שם. אלא במצה עשירה. ואם אפשר יש לאכול עמה איזה דבר מבושל שיעור כזית כי כן אמר לו המגיד למרן ז״ל דבסעודה ג׳ צריך לאכול כזית תבשיל והב״ד לעיל סי׳ רצ״א או׳ ל״ב יעו״ש.
(יג) שם. קודם שעה עשירית. דמשם ואילך אסור לאכול פח כמ״ש סי׳ תע״א. ב״י. ט״ז סק״ג.
(יד) שם הגה. ובמדינות אלו שאין נוהגין וכו׳ עיין נוב״י סי׳ כ״א מה שהקשה ע״ז שאין ראייה מפסח גופיה לע״פ. וכתב דעד חצות ודאי מותר לאכול מצה עשירה בע״פ והמורה להקל כל היום אפי׳ בלא צורך חולה וזקן לא הפסיד אם הוא עכ״פ צורך קצת אך בפסח עצמו מחמירין יעו״ש. והביאו שע״ת או׳ א׳.
(טו) שם הגה. ובמדינות אלו וכו׳ היינו בערי אשכנז אבל בספרד נוהגין לאכול מצה עשירה אפי׳ בפסח כדברי הש״ע ומיהו גם בספרד יש נוהגין להחמיר מהטעם שנכתוב לקמן סי׳ תס״ב יעו״ש.
(טז) שם בהגה. במיני פירות או בבשר ודגים. עיין ח״י או׳ ב׳ שכתב דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות שאינו משביע כולי האי יעו״ש אבל המ״א סק״ב כתב דאם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירות כמ״ש סי׳ רצ״א וכ״כ החמ״מ או׳ ו׳ וכתב על הח״י שאין דבריו מוכרחים. וכ״כ מחב״ר או׳ ג׳ ר״ז או׳ ד׳ וכ״כ לעיל או׳ י״ב בשם המגיד דצריך לאכול כזות תבשיל יעו״ש. ומיהו גם בפירות אם הם ממין ז׳ יש בהם עדיפות משום דמברכין אחריהם מעין ג׳ וע״כ הנכון אם אפשר יש לאכול כזית מין תבשיל וכזית פירות ממין ז׳ ואם לא אפשר יש לחזר אחר פירות מין ז׳ ואם גם זה לא אפשר אז יאכל מאיזה פירות שמצוי אצלו.
(יז) שם בהגה במיני פירות וכו׳ ובזה מותר לעשותה אף לאחר שעה עשירית כדלקמן רסי׳ תע״א ומ״מ בין שמקיים אותה במיני פירות בין במצה עשירה נכון ליזהר שלא יאכל אלא כזית כדי שיאכל בלילה לתיאבון. פר״ח.
(יח) ועיין בזוה״ק פ׳ אמור דף צ״ה ע״א ששם כתב שרשב״י ע״ה היה עוסק במעשה מרכבה במקום סעודה ג׳ בע״פ שחל בשבת יעו״ש. וכ״כ השל״ה והביאו מ״א סק״ב. ונראה דה״ד לרשב״י ע״ה דהוה נהירא ליה שבילי דשמייא כשבילי דארעא ויודע הלימוד שעושה תיקון במקום סעודה אבל אנחנו צריכין דוקא לעשות סעודה ומ״מ אם יהיו שניהם כאחד טובים.
(יט) שם בהגה במיני פירות וכו׳ והיה ראוי לעשות מצה מפוררת מבושלת דהוי מעשה קדירה ונימוח וברכת מיני מזונות אבל לא ראיתי נוהגין כן. דרשות מהרי״ל ה׳ שבת הגדול. מ״א סק״ב. מיהו הח״א כלל קכ״ט כ׳ או׳ י״ג כתב בסתם דמפוררת ומבושל מותר לאכול קודם שעה עשירית יעו״ש. והיינו משום דבמצה מבושלת אין יוצאין בה י״ח בליל פסח כמ״ש לקמן סי׳ תס״א סעי׳ ד׳ וכל שאין יוצאין בה י״ח מותר לאכול בע״פ קודם שעה עשירית כמ״ש לקמן סי תע״א יעו״ש. והא דמברכין מזונות על מצה מבושלת דוקא אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית מברכין המוציא וברה״מ כמ״ש לעיל סי׳ קס״ח סעי׳ יו״ד יעו״ש.